בני-מוגלגים הם כינוי לקוסמים שהוריהם מוגלגים. הם מופיעים מלא פעמים בסדרה, כל פעם תחת כותרת אחרת. ג'יי קי רולינג אמרה שבני מוגלגים מופיעים בגלל סקיב בעבר של משפחתם (הקסם יכול לדלג על כמה דורות). חלק מטהורי הדם ואף מעט חצויי דם (בייחוד וולדמורט, אוכלי המוות, וקוסמי אופל אחרים אך לא רק) גזענים כלפי בני מוגלגים וקוראים להם בכינוי הגנאי "בוצדמים". אוכלי המוות ומיעוט של טהורי דם התומכים בהם רוצים גם להרוג אותם.
הארי פוטר ואבן החכמים[]
בתחילת הספר לא מוזכרים בני מוגלגים, אך ידוע שהארי פוטר ורון וויזלי פגשו על רכבת האקספרס את הרמיוני גריינג'ר, שהיתה בת מוגלגים. הארי היה לחוץ מכך שהוא גרוע בקסמים, ורון אמר לו:
- "אל תדאג, יבואו גם ילדים ממשפחות של מוגלגים, והם תמיד לומדים מהר."
- —רון מרגיע את הארי.[src]
חוץ מזה, כשהארי הלך בפעם הראשונה לסמטת דיאגון ונכנס לחנות הגלימות של מדאם מלקין, הוא פגש שם ילד יהיר בשם דראקו מאלפוי, והוא פיתח איתו שיחה על התלמידים שמתקבלים להוגוורטס.
הארי פוטר וחדר הסודות[]
זהו אולי הספר שבו מדובר הכי הרבה על בני-מוגלגים.
קודם כל, בעת שיעור תורת הצמחים, הארי מכיר ילד מבית הפלפאף בשם ג'סטין פינץ'-פלצ'לי. ג'סטין מספר לו קצת על עצמו, ו"פולט" בטעות שהוא בן מוגלגים. הוא והארי מתיידדים אך לזמן לא ארוך, כי כשהארי נשלח להתמודד מול מאלפוי בדו-קרב, מאלפוי ירה נחש משרביטו והנחש רצה לתקוף את ג'סטין. הארי אמר לו לא לתקוף אותו, ובגלל שדיבר איתו ג'סטין חשד שהארי אמר לנחש לעשות את זה.
באותה תקופה הארי שומע קולות מוזרים שרק הוא יכל לשמוע, מפני שדבר לחשננית. הוא גילה כתובות שנכתבו בדם על הקירות. הקולות ששמע לחששו דברים כמו: "להרוג..." ו "זה הסוף שלכם, בוצדמים." הארי לא היה בטוח שדימיין את זה, אך מחשבותיהם של רוב האנשים אילצו אותו לחשוב אחרת, מפני שאף אחד לא האמין לו. כשהתהלך יום אחד במסדרון הוא ראה את גברת נוריס, החתולה של ארגוס פילץ' השרת, תלויה על הקיר+מאובנת. פילץ' הגיח מזדעק מאיפשהו, והאשים את הארי במה שקרה.
- "אתה... אתה רצחת את החתולה שלי! אני אהרוג אותך!"
- —פילץ' רותח על "מעשהו של הארי".
מכיוון שלתלמידים היו מספיק סיבות לחשוד בהארי, נפוצה בהוגוורטס השמועה שהוא היורש של סלית'רין, הקוסם היחיד שבכוחו לפתוח את חדר הסודות.
הרמיוני גריינג'ר ביקשה ממינרווה מקגונגל לספר לתלמידים על חדר הסודות בשיעור שינויי-צורה. מקגונגל אמרה שלפי האגדה סלזאר סלית'רין פרש מהוגוורטס והותיר אחריו את אותו חדר מסתורי הקרוי "חדר הסודות". כמסופר הוא החביא שם מפלצת אדירה וקטלנית, שמחכה בקוצר-רוח בשביל הזדמנות לצאת מחדרה ולהרוג. סלזאר סלית'רין מחכה ש"היורש של סלית'רין" יגיע, ואז חדר הסודות שוב יוכל להיפתח. דראקו נראה תמים במיוחד לשמע הסיפור הזה - אז הארי ורון חושדים בו ומשתמשים בשיקוי פולימיצי כדי להוציא ממנו מידע.
מקרים מוזרים התרחשו בהוגוורטס, כגון התאבנותם של קולין קריווי ואחרים. וכמובן, היה את תקרית היומן של רידל. הארי "התכתב" איתו דרך היומן, ורידל החזיר אותו חמישים שנה אחורה, לאותה שנה שבה נפתח חדר הסודות לראשונה מאז פרישתו של סלית'רין. לפי הסרט - בַּרִיק נראה רידל כשהוא מדבר עם דמבלדור ומפציר בו לא לסגור את הוגוורטס, כי זה ביתו היחיד (דמבלדור שואל אותו: יש משהו שברצונך לספר לי?"), נראתה יד של ילדה (בת מוגלגים) ששכבה תחת אלונקה מכוסה, וכמובן נראה איך רידל הפליל את האגריד.
![TomRiddle-1-](/he/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:TomRiddle-1-.jpg "TomRiddle-1-.jpg (49 ק"ב)")
(רידל לפני חמישים שנה)
באחד השיעורים הארי שם-לב שכולם נועצים בו מבטים. כל פעם שזה קרה הוא הסתובב להביט בהם חזרה והם נפנו בבהלה. אבל המשיכו לעשות זאת. לבסוף הארי החליט לצאת, אבל הוא לא באמת הלך, אלא האזין לשיחה שהתנהלה ממש ליד חלון הדלת. כמה ילדים מהפלפאף היו שותפים לשיחה. ילד אחד אמר שהוא הורה לג'סטין להתחבא בחדר המועדון שלהם מפני הארי. חנה אבוט שאלה אותו איך הוא יודע שזה הארי, והילד ענה לה: כשהם התיידדו ג'סטין סיפר לו בטעות שהוא בן מוגלגים. הארי כעס והלך משם. כשהגיע לאחד המסדרונות, הארי גילה את ג'סטין שוכב מאובן על הרצפה, ולידו ניק כמעט-בלי-ראש, שריחף מחוסר הכרה. משחק הקווידיץ' בוטל, ופרופסור מקגונגל לקחה את הארי ואת רון למרפאה, שם הם ראו את הרמיוני מאובנת (וזה כמובן בהיותה בת-מוגלגים). חשוב לציין כי הבסיליסק התכוון להרוג רק בני-מוגלגים, כולל מירטל המייללת, למרות שרידל חטף לחדר הסודות את ג'יני וויזלי שהיתה טהורת דם (ובוגדת דם). בספר זה הארי ורון לומדים על הקללה "בוצדם", כינוי גנאי גס מאוד לבני-מוגלגים.
הארי פוטר והאסיר מאזקבאן[]
בספר זה מצוינים הרמיוני גריינג'ר, קולין קריווי (שנדבק אל הארי), ג'סטין פינץ'-פלצ'לי (הפעם במועטה), ועוד רבים אחרים. וכמובן, הצקותיו הבלתי-פוסקות של דראקו מאלפוי להרמיוני על היותה "בוצדמית".
הארי פוטר וגביע האש[]
בספר זה מצויינים בני-מוגלגים, אך עליהם לא מוצג שום דבר אופייני או חדש.
הארי פוטר ומסדר עוף-החול[]
גם כאן לא מוזכרים דברים חדשים על בני מוגלגים, אבל הארי מדבר קצת עם בלטריקס לסטריינג' בקשר לדם, למרות שזה לא משנה איזה סטטוס-דם יש למי שאומר את השם "וולדמורט". רק שלפי שמועות אתה חייב להיות מיומן, בגלל שלפעמים אוכלי-המוות הטילו טאבו על השם. שכחנו להזכיר, שבבית כיכר גרימולד מספר 12 קיים דיוקן אימו של סיריוס, וזאת צורחת בכל הזדמנות: "בוצדמים! זוהמה! טינופת!"
הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם[]
גם כאן אין שום דבר חדש על בני-מוגלגים, אך משתקף שם לראשונה התיעוב של אוכלי-המוות נגד "בוצדמים".
הארי פוטר ואוצרות המוות[]
ראשית, כפי שמצויין בספר לראשונה על בני-מוגלגים, משרד הקסמים החל לפעול נגדם. הם טענו שבני-המוגלגים גנבו קסם בגזילה ובאינוס, ולכן כולם נרשמו לחקירה. רון אמר ובצדק, שאם היה אפשר לגנוב קסם לא היו סקיבים בעולם. האחראית על כך היתה דולורס אמברידג', שעד מהרה נהייתה ראש הוועדה לרישום בני-מוגלגים. הרמיוני הופיעה ברשימת בני-המוגלגים שלא התייצבו לחקירה, אך היות והיא נמלטה עם האדם המבוקש ביותר במדינה, זה לא היה משנה כל-כך. אבל בשימוע בני-המוגלגים שעשו במשרד-הקסמים אף-אחד לא יצא זכאי. אלו שמתו קיבלו נשיקת סוהרסנים.
כפי שהרמיוני בישרה להארי ורון, הרבה בני-מוגלגים ירדו למחתרת באותו זמן. כשהארי צפה בהרכבת עלוני המידע, ראו על השער שושנה אדומה עם פרצוף אווילי, כשעשב שוטה עם שיניים חשופות מכיש אותה. הארי לא ידע מי כתב את זה, "אבל הצלקות על גב יד ימינו עיקצצו".
באחוזת מאלפוי
- "היי, גרייבק, 'סתכל פה," אמר האיש ששמו סקאביור. "ארמיוני גריינג'ר, הבוצדמית שככל הנראה ממשיכה להימלט בחברת הארי פוטר."
- —סצנת החטפנים.[src]
כשהחטפנים תפסו אותם, גרייבק רצה מאוד לאכול את הרמיוני, אבל כמובן, הוא היה זקוק לרשות, והיה צריך לבדוק מהו סטטוס-הדם שלה. נדלג על הסצנה שבה קרה מה שקרה, כי היא לא קשורה למאמר.
כינוי גנאי גס מאוד לבן מוגלגים הוא "בוצדם".