פרופסור גילדרוי לוקהרט (Gilderoy Lockhart), בעל אות מסדר מרלין, דרגה שלישית, היה קוסם חצוי דם, תלמיד רייבנקלו בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות ומאוחר יותר התפרסם כסופר. לפני כהונתו כפרופסור להתגוננות מפני כוחות האופל בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות ב-1992, זכה לוקהרט בפרסים יוקרתיים, כגון אות מסדר מרלין, דרגה שלישית; חבר הכבוד של הליגה להתגוננות מפני כוחות האופל; וזוכה חמש פעמים ברציפות בפרס החיוך המקסים ביותר של השבועון למכשפה. הצבע האהוב עליו הוא לילך.
הוא אף פעם לא באמת ביצע אחד ממעשי הגבורה שהוא טען שעשה (בגלל שאין לו חברים), אלא השתמש בכישרונו בקסמי זיכרון ומחק את זיכרונם האמיתי של האנשים שביצעו את מעשי הגבורה (ושיש להם חברים). לוקהרט איבד את זיכרונו לאחר שלחש הזיכרון שניסה להטיל עם השרביט של רון וויזלי חזר אליו בגלל שהשרביט היה שבור, והוא מאושפז בבית החולים על שם הקדוש מנגו לפציעות ומחלות קוסמים. בעקבות אשפוזו הוא פרסם את ספרו האחרון, ספר בשם "מי אני?"
גילדרוי לוקהרט נולד ב-26 בינואר 1964, לאבא מוגל ואימא מכשפה, והיו לו שתי אחיות גדולות, מוגלגיות. אימו של לוקהרט אהבה אותו יותר מבין כל ילדיה, וזה, בשילוב עם גילויו כקוסם והקבלה להוגוורטס, גרם ליהירותו לצמוח במהרה.
הוא כמעט מויין לבית סלית'רין בהיותו שאפתן מאוד, אך בסוף מויין לרייבנקלו ב-1 בספטמבר 1975 .
הוא קיווה שכולם יתלחשו ויבהו בו בבית הספר, כיוון שראה עצמו כבעל כוחות עצומים וגאון בפני עצמו. העובדה שהוא היה רגיל אכזבה אותו. אמנם כן היו לו יכולות, אך היה לו פגם - הוא לא היה מנסה להשתפר בדברים שבהם לא היה הכי טוב מלכתחילה.
היהירות שלו הובילה אותו ללמוד לא בשביל להרחיב את ההשכלה והחינוך, אלא בשביל לקבל תשומת לב. הוא השתוקק לקבל תשומת לב ופרסים, והתחנן בפני המנהל לפתוח עיתון בית ספר רק כדי שיוכל לראות את שמו מודפס. כאשר אלו לא העניקו לו את תשומת הלב לה קיווה, הוא בחר באמצעי דרמטי יותר. למרות שמעולם לא היה פופולרי במיוחד בקרב התלמידים האחרים, הוא כן הצליח להשיג לעצמו מוניטין (וגם שבוע שלם של ריתוק) כשחרט את שמו במגרש הקווידיץ', הפיץ הולוגרמה של פניו בשמיים ושלח לעצמו שמונה-מאות כרטיסים לחג האהבה, שגרמו לביטול ארוחת הבוקר בשל הכמות הבלתי נסבלת של הלשלשת והנוצות.
קריירה כסופר[]
לאחר סיום לימודיו בהוגוורטס ב-1982 (ואנחת רווחה של כל בית הספר), לוקהרט הפך לסופר מוכשר, שטייל בחלקים אקזוטיים של העולם, והפך מיומן בלחשי זיכרון. לוקהרט רימה קוסמים ומכשפות מוכשרים כדי שיספרו לו על מעשי הגבורה שלהם ולאחר מכן מחק את זיכרונם. לאחר מכן חזר לבריטניה, עם ספר חדש לאחר כל הרפתקה. קורבנות ידועים של התחבולות שלו כללו קוסם ארמני ומכשפה עם סנטר שעיר. ספריו היו פופולריים מאוד, והיה לו עט עם נוצת טווס שנשמר במיוחד לחתימה על ספרים. הוא זכה בפרסים רבים על מעשי הגבורה שביצע לכאורה, והוזמן להצטרף לליגה להתגוננות מפני כוחות האופל כחבר כבוד, כשהוא מסתיר את זיופו בהצלחה.
לדברי לוקהרט, הוא האמין בתחילה שככל שהחשיפה שלו תגדל, כך גם הקריירה שלו. בזמן שכתב את רב המכר השני שלו, טיוליי עם טרולים, הוא היה מוכר מדי, דבר שפגע בפופולריות שלו. לכן, הפך ל"נעדר" באופן מסתורי למשך שלושה שבועות, ולאחר שהדליף לעיתון הנביא היומי שהוא "נתפס על ידי טרולים באזורי הפרא של סטוק-אונטיז" הפופולריות שלו חזרה פלאים.
לוקהרט עם ספריו.
גילדרוי לוקהרט.
[]
"חיוך גדול ומבריק, הארי. יחד, אתה ואני שווים שער."
אלבוס דמבלדור, מנהל בית הספר בתקופת לימודיו של לוקהרט, הכיר במקרה שניים מהקוסמים שלהם לוקהרט מחק את הזיכרון, והיה לו ניחוש מוצלח למה באמת קרה. הוא האמין כי אם לוקהרט יחזור לאווירה נורמלית בבית הספר, הוא יחשוף את רמאותו וכך, כשהתפנתה המשרה כפרופסור להתגוננות מפני כוחות האופל ב-1992, ועם הידיעה כי התחברות עם הארי פוטר תגדיל את הפופולריות שלו, לוקהרט הצטרף לצוות אנשי הוגוורטס.
כך הפך לוקהרט לפרופסור להתגוננות מפני כוחות האופל בשנת הלימודים 1992-1993 בבית הספר, וכמה מספריו נדרשו ללימוד, מה שייקר את רשימת הלימודים מאוד. באוגוסט 1992 לוקהרט הגיע לכרך ודף בע"מ כדי להודיע לציבור על משרתו החדשה. הוא פגש שם את הארי פוטר והתרגש מאוד, הוא ניסה להצטלם עם הארי כמה שיותר ונתן לו מארז של ספריו בחינם כדי לנסות לרכוש את חיבתו. התקרית הזו, למעשה, רק הביכה את הארי, שנתן את הספרים שקיבל לג'יני וויזלי.
קריירה בהוגוורטס[]
השיעורים הראשונים[]
"הרשו לי להציג בפניכם את המורה החדש שלכם להתגוננות מפני כוחות האופל... אני!"
בהיותו המועמד היחיד לתפקיד המקולל, גילדרוי לוקהרט הפך לפרופסור להתגוננות מפני כוחות האופל בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות בשנת הלימודים 1992-1993. הכיתה והמשרד שלו בהוגוורטס היו מעוטרים בתמונות ודיוקנאות של עצמו (ביניהם גם ציור אחד של עצמו מצייר את עצמו) שטיילו ברחבי הכיתה וחייכו. הוא גם קישט את הכיתה עם כתבות שפורסמו עליו.
תמונה חתומה של גילדרוי לוקהרט.
גילדרוי מחלק את "המבחנים הקצרים".
בשיעור הראשון שלו, שהיה עם תלמידי השנה השנייה, הוא נתן לכיתה "בוחן קצר", שלא היה קשור כלל להגנה, אלא התעסק רק בספר האוטוביוגרפי שלו, אני הקסום , וכלל שאלות כמו מהו הצבע האהוב על גילדרוי לוקהרט או מהי מתנת יום ההולדת האידיאלית בעיניו. הוא פשוט רצה לדעת כמה מתלמידי הכיתה קראו את ספריו. למרות שקרא לבוחן "קצר" הוא התפרש על שלושה עמודים וכלל חמישים וארבע שאלות שרק הרמיוני גריינג'ר ענתה על כולן נכונה. הוא לאחר מכן גם שיחרר כלוב מלא בפיוניות, גרם למהומה בכיתה, ואז בחוסר אחריות הורה להארי, רון והרמיוני להיפטר מהפיוניות, בזמן שהוא ברח למשרדו. הוא גם לא היה כל כך פופולרי בקרב חברי הצוות ונתן להם באופן קבוע כל מיני עצות. הארי וחבריו גם מצאו אותו די מעצבן, ולא יכלו להתייחס אליו ברצינות כמורה. אפילו רובאוס האגריד, שומר הקרקעות, אשר בדרך כלל נמנע מלתת ביקורת על מורים, בז ללוקהרט. עם זאת, תלמידות רבות כמו הרמיוני גריינג'ר וסוזן בונז מצאו את לוקהרט מקסים.
לאחר האסון עם הפיוניות, לוקהרט לא הביא יותר יצורים חיים לכיתה, אלא במקום זאת הקריא לכיתה חלקים נבחרים מתוך ספריו וביקש מהארי לעזור לו. הארי הסכים רק כדי לקבל מלוקהרט אישור חתום כדי על מנת שיוכל לחפש ספרים במדור הספרים המוגבלים בספרייה.
לאורך רוב השנה, לוקהרט המשיך להציק להארי, בניסיון להשתמש בו כדי להפוך ליותר פופולרי, מה שהביך ועצבן את הארי מאוד. לוקהרט גרם לזה להיראות כאילו הארי משתמש בתהילתו כ'הילד שנשאר בחיים' כדי לנסות לעשות רושם וכי ההגעה שלו להוגוורטס באמצעות המכונית המעופפת הייתה תרגיל שיווקי.
הארי עוזר ללוקהרט עם מכתבי המעריצים שלו.
לוקהרט ביקש מהארי באופן אישי שיעזור לו לחתום על מכתבי מעריצים בתור עונש, בזמן שהעניק להארי עצות מרובות על חיי תהילה. למעשה, הארי סבל מכל העניין והתחנן בפני פרופסור מקגונגל שתיתן לו לעזור לארגוס פילץ' ורון בניקוי חדר הגביעים, אך היא סירבה. כך, הארי נאלץ לסבול שעות ארוכות של שיעמום, בשליחת מעטפות. כאשר הארי החל לפתע לשמוע קולות מתלחשים, לוקהרט אמר כי הוא סתם עייף.
לאחר משחק הקווידיץ' בין גריפינדור לסלית'רין, בו הזרוע של הארי נשברה על ידי מרביצן סורר, לוקהרט ניסה לתקן את זרועו, תוך התעלמות מוחלטת מסירובו של הארי, אך למעשה הסיר את העצמות של הארי מזרועו.
רון וויזלי: "איך תגני על לוקהרט הפעם, הא, הרמיוני?"
הרמיוני גריינג'ר: "כל אחד יכול לטעות לפעמים. וחוץ מזה, לפחות הזרוע של הארי כבר לא כואבת, נכון הארי? "
לוקהרט גם הקים מועדון דו-קרב זמני לתלמידים. הוא עשה צחוק מעצמו בפגישה הראשונה של המועדון כשסוורוס סנייפ פרק אותו מנשקו (לוקהרט טען כי הוא אפשר לסנייפ לעשות כך). חוץ מזה, לוקהרט עבר על החוק לבקרת קוסמות בקרב קטינים כשקיים דו-קרב זה, והסברה הרווחת היא שהיה זה מפני שהוא נחשב כ"מומחה להתגוננות מפני כוחות האופל", ומשרד הקסמים הניח לו. אף-על-פי שלפי החוק ניתן לקיים דו-קרב בהשגחת מבוגר, כנראה שהעניינים הלכו לא כפי שלוקהרט ציפה. אך לאחר מכן חילקו אותם לזוגות מלחמה, וזה היה המעשה האסור.
כאשר הרמיוני גריינג'ר אושפזה באגף המרפאה לאחר תקרית שיקוי הפולימיצי , לוקהרט שלח לה איחולי החלמה, כשבחתימתו ציין את כל תאריו והפרסים בהם זכה. הרמיוני ישנה עם הכרטיס מתחת לכרית שלה, לגועלו של רון.
יום האהבה וחדר הסודות[]
לכבוד יום האהבה, לוקהרט, לובש גלימות בצבע ורוד מזעזע, עיצב לגמרי מחדש את האולם הגדול עם פרחים ורודים וקונפטי בצורת לב שירד כמו גשם שוטף כדי להרים את המורל ולשפר את מצב הרוח בעקבות תקרית חדר הסודות. לוקהרט קיבל לפחות שישים וארבעה כרטיסי אהבה, כשאחד מהם היה מהרמיוני גריינג'ר, והוא ציין כי הפרופסור פליטיק מצויין בלחשי פיתוי ופרופסור סנייפ יהיה מוכן לרקוח שיקוי אהבה לכל מי שיחפוץ בכך (שני המורים לא קיבלו את העניין ברוח טובה - פליטיק טמן את ראשו בידיו וסנייפ נראה כאילו ידחוף כוס רעל ישר לגרון למי שיעז לבקש ממנו לרקוח שיקוי אהבה). לוקהרט אפילו ארגן קופידונים מקושטים בכנפיים מוזהבות שנשאו כל אחד נבל והקריאו כרטיסי אהבה בפומבי בפני כל מי שקיבל כרטיס אהבה.
לוקהרט מוחק לעצמו את הזיכרון.
כשחדר הסודות נפתח, לוקהרט התרברב שהוא ידע היכן ממוקם חדר הסודות ומהי המפלצת של סלית'רין כל הזמן. הוא אפילו טען שהוא ידע כל הזמן שהאשם הוא רובאוס האגריד, לאחר שזה נעצר ע"י משרד הקסמים. בעוד ששאר המורים היו מאוד רציניים ומתוחים בעניין ההתקפות, לוקהרט היה היחיד שנשאר רגוע ואדיש למצב.
ב-29 במאי 1993, כאשר ג'יני וויזלי נלקחה לחדר הסודות, המורים האחרים דחקו בלוקהרט לרדת לחדר ולהילחם במפלצת, כיוון שהוא התרברב קודם לכן ואמר שהוא יודע הכל. במקום לנסות להציל את ג'יני, לוקהרט ניסה לברוח מבית הספר, אך נתפס ע"י הארי פוטר ורון וויזלי כשהשניים באו לספר לו מידע בנוגע לחדר הסודות, וחשפו את זהותו כנוכל. הארי ורון הכריחו את לוקהרט לרדת לחדר הסודות איתם.
לאחר שירד אתם, לוקהרט תפס את שרביטו של רון וניסה להטיל על השניים לחש זיכרון, ולחזור ולספר שהוא "הגיע מאוחר מדי כדי להציל את ג'יני וכי שני הילדים איבדו באופן טרגי את שפיותם כתוצאה ממראה גופתה". אך שרביטו השבור של רון החזיר את הלחש ללוקהרט וגרם לו לאבד את כל זיכרונותיו, ובעקבות כך אושפז לצמיתות בבית החולים על שם הקדוש מנגו לפציעות ומחלות קוסמים. עזיבתו מבית הספר לוותה בשמחה וחגיגה מצד התלמידים והמורים.
למרות שאיבד את זיכרונו, לוקהרט המשיך את הקריירה שלו כסופר, ועם מעט עזרה כתב את ספרו "מי אני?"
אשפוז לצמיתות[]
גילדרוי לוקהרט, לאחר התקרית בחדר הסודות.
בחג המולד, 1995, הארי פוטר ראה את לוקהרט בקדוש מנגו. לוקהרט הצליח לשחזר מעט את זיכרונו עד כדי כך שידע לכתוב בכתב מחובר ועדיין נהנה לתת חתימות. רון הרגיש מעט אשם, שכן שרביטו המקולקל היה אחראי לפגיעה בזכרונותיו של לוקהרט, אך הארי לא הרגיש אשמה, שכן היה זה למעשה ניסיון של לוקהרט למחוק את הזכרונות שלהם. בסך הכל, הארי סיכם את העניין באמרה שלוקהרט לא השתנה הרבה.
המרפאה שטיפלה בלוקהרט, מרים סטראוט, הצהירה שמעולם לא ביקרו אותו, בהנחה שבני משפחתו מתו או פשוט לא אכפתיים. עם זאת, לוקהרט עדיין קיבל מכתבי מעריצים, כולל מכתבים שבועיים מגלאדיס גאדג'ון, אם כי לא היה לו מושג למה. הוא גם המשיך לשמור עטי נוצת טווס, במיוחד לחתימות.
למרות שחזרו אליו כמה מזכרונותיו, לוקהרט מעולם לא התאושש לגמרי. עם זאת, הוא המשיך להיות מאושר בדרכו שלו.
מראה[]
גילדרוי לוקהרט מחזיק עותק של "אני הקסום".
"לעלמה גריינג'ר, מאחל לך החלמה מהירה, מהמורה המודאג שלך, פרופסור גילדרוי לוקהרט, אות מסדר מרלין, דרגה שלישית, חבר הכבוד של הליגה להתגוננות מפני כוחות האופל וזוכה חמש פעמים פרס החיוך הכי מקסים של השבועון למכשפה."
גילדרוי לוקהרט היה קוסם גנדרני, נאה בעל שיער בלונדיני גלי ושיניים ישרות ומבריקות במיוחד. הוא היה ידוע בגלימותיו הראוותניות והנוצצות במבחר צבעים.
עם זאת, ברגעים בהם פחד, יופיו של לוקהרט היה הולך לאיבוד, והוא היה נראה חלש ומטופש.
אופיו ותכונותיו[]
"כן, כן, אני יודע מה אתה חושב! 'קל לו לדבר, הוא קוסם מפורסם!' אבל כשאני הייתי בן שתיים-עשרה, הייתי אפס בדיוק כמו שאתה עכשיו. למען האמת, הייתי אפילו עוד יותר אפס ממך! הרי, כמה אנשים כן שמעו עליך, לא? כל העניין הזה עם אתה-יודע-מי! אני יודע, אני יודע - זה לא כמו להיות חתן פרס החיוך הכי מקסים של השבועון למכשפה חמש פעמים ברציפות - אבל זו התחלה, הארי, זו התחלה!"
גילדרוי לוקהרט הינו מאוד יהיר, מעצבן ועסוק בעצמו. הוא טען שהוא עשה הרבה מעשים גדולים למרות שבפועל הוא בסה"כ לקח קרדיט על מעשי גבורה של קוסמים ומכשפות אחרים. הוא אפילו טען שזכייתו חמש פעמים ברציפות בפרס החיוך המקסים ביותר של השבועון למכשפה היא הישג גדול יותר מגבורתו של הארי על לורד וולדמורט. הוא גם נהג תמיד לתת עצות, לא יעילות ומטופשות, כדי להרשים ולקבל את תשומת לבו של הארי פוטר. נסיונותיו להרשים הובילו אותו לנסות להטיל לחשים שהוא לא ידע מה הם עושים (כמו הפעם בה ניסה לרפא את זרועו של הארי, ובטעות הסיר להארי את העצמות).
הנרקיסיזם של לוקהרט והצעותיו חסרות הרגישות הרגיזו את רוב האנשים בהם פגש. התנהגותו הלא המקצועית זיכתה אותו בסלידה מצד רוב המורים והתלמידים. לוקהרט נחשב לבדיחה בהוגוורטס וכשעזב עקב אובדן זיכרון, רוב בית הספר (אם לא כולו) שמח מאוד לראות אותו הולך.
"לוקהרט יחתום על כל דבר אם הוא יעמוד בשקט יותר מכמה שניות."
נראה כי לוקהרט גם לא מבין במיוחד את התגובות של אנשים כלפיו. כשרון וויזלי נגעל למראה עטי נוצות הטווס הראוותניים שלו, לוקהרט חשב שאלו היו גילויי הערצה והתפעלות. הוא גם התעלם לחלוטין מנסיונותיו של הארי להתחמק ממנו, במחשבה שהארי מתחנן שיהיה בחברתו, ובאופן כללי לא הבין את משמעות מבטי השנאה מצד סגל בית הספר.
כשהוא נאלץ להתמודד עם סכנה אמיתית, לוקהרט חושף את הפחדנות שלו. הוא ניסה להימלט מהוגוורטס לאחר ששאר המורים הורו עליו לרדת לחדר הסודות ולהציל את ג'יני וויזלי, בטענה כי הספרים שלו יכולים להיות מטעים. אפילו לאחר שגילה היכן נמצא חדר הסודות הוא היה מוכן להשאיר את ג'יני למות ולשנות את הזכרונות של הארי ורון, כדי לחפות על עצמו ולשמור על המוניטין שלו.
למרות שלוקהרט היה בתקופת לימודיו נער חכם ומוכשר, שמויין לבית רייבנקלו, היה לו פגם - הוא לא היה מנסה להשתפר במשהו אם הוא לא היה טוב בו מלכתחילה, כתוצאה מהמחמאות המוגזמות והאגו שטיפחה לו אימו. אפילו בילדותו, הוא ציפה שמורים ותלמידים יקבלו אותו בהערצה, כיוון שהוא ראה את עצמו כגאון אבל לא ככה היה.
"ילדי היקר, השתמש בשכל הישר שלך! הספרים שלי לא היו נמכרים לולא האשליה שאני עשיתי את כל זה... "
למרות חוסר הכישרון שלו ברוב הקסמים, לוקהרט היה די מוצלח בלחשי זיכרון, כיוון שהשתמש בהם כל חייו במחיקת זכרונות של קוסמים ומכשפות שעשו מעשי גבורה כדי שיוכל לקחת עליהם קרדיט. נראה כי הוא גם היה סופר מוכשר, והוציא הרבה ספרים לאור.
חדרו בהוגוורטס[]
חדרו של לוקהרט בהוגוורטס נחשב כמסודר אך מוגזם. החדר מלא דיוקנאות זזים של לוקהרט, שעושות מה שהוא אומר להן, (לדוגמה לסגת כשדמבלדור רצה לדבר בפרטיות עם הארי), אך ישנם גם דיוקנאות שאינן זזים. כל הלוקהרטים שבתמונות נחים בפוזות שונות ומרהיבות, מנופפים ומחייכים, ויש אפילו לוקהרט אחד ששכח להוריד את רשת השיער שלו. כמו-כן כל הקירות היו מכוסים בכרזות מפורסמות על עצמו. יש לו ארון בגדים קטן אך מלא להפליא מלא בגלימותיו המהודרות והראוותניות, בצבעים שונים, רגילים או מנצנצים, שעשויות מבד משובח כלשהו. מיטתו של לוקהרט, בעלת סדינים בצבעים מתחלפים וכילת רשת (למעשה, לוקהרט דרש זאת, מפני שלרוב המורים אין כילות במיטותיהם). מאחוריה יש ארון ספרים, שהכיל בין השאר עשרים עותקים מכל ספר של גילדרוי לוקהרט, ובמגירות יש קסתות דיו בצבעים לילך, ירוק דשא, תכלת אוקיינוס, ולבן פניני, שנועד לכתיבה על גיליונות קלף כהים יותר. הוא מחביא מתחת עשרים עותקים של טיולי עם טרולים, ספרי לימוד לביצוע קסמי זיכרון ומדריכים לפעילויות מרמה (כמו קסמי זיכרון נפוצים וכוחם) הוא המשיך לעיין בהם כל עוד הייתה לו הזדמנות, למרות שלא ביצע עוד מעשי שקר בתקופת שהותו בהוגוורטס. לאחר שאושפז בקדוש מנגו דמבלדור מצא את הספרים והשליכם למדורת ההשמדה שבחדרו שלו.
יכולותיו[]
למרות שגילדרוי היה די מוכשר בצעירותו, זניחתו של כוחותיו לטובת רדיפת פרסום ורמאות הפחיתו את יכולותיו עד כלא ניתנות לתיקון.
"כן, עכשיו כשאתה מזכיר את זה. אני די מוצלח בלחשי זיכרון."
לחשים: לוקהרט הקדיש את מרבית חייו ללמידת לחשי זיכרון. עם כי, הוא היה מסוגל לבצע גם לחשים אחרים, אך פשוטים יחסית.
שיקויים: לוקהרט ידע לרקוח כמה שיקויים בסיסיים, כגון שמפו חלמוני ביצה, שהיה יותר מדי יקר ויותר מדי מסוכן מכדי לשווק. לטענתו הוא רקח את שיקוי מרפא הדודא כל כך הרבה פעמים שהוא יכול לעשות זאת מתוך שינה, אך זה סביר להניח היה שקר כדי לקבל עוד תשומת לב.
קווידיץ': לוקהרט נבחר פעם אחת לתפקיד רודף, אך נכשל וגורש מהקבוצה לאחר אימון אחד. הוא שיקר להארי ואמר לו, לפני המשחק הפותח של העונה, שגם הוא היה מחפש (מדהים, לטענתו) בקבוצת הבית שלו, ואף שבקשו ממנו להמשיך ולעלות לנבחרת, אך הוא "העדיף להקדיש את חייו למלחמה נגד כוחות האופל". הדבר כמובן אינו אמיתי כלל.
שינויי-צורה: לוקהרט אינו הצליח הרבה בשיעורי שינויי-צורה, ולא יכל לשאת את העובדה שטובים במקצוע זה יותר ממנו (הוא גם התפלא, כיוון שאימו שכנעה אותו שהוא אלוף בהכל). לאחר שלא הצליח להפוך חולדה לספל במבחנים, הוא התרברב באוזניי מינרווה מקגונגל, מורתו לשינויי-צורה, כי אימו היא מטאמורפמאגית ואביו אנימאגוס (אביו בכלל היה מוגל).
חפצים בבעלותו[]
עט מנוצת טווס.
שרביט: שרביטו של לוקהרט עשוי מעץ דובדבן, והכיל ליבת נימי לב של דרקון. לדברי לוקהרט, השרביט היה יקר. הוא איבד את השרביט כשהארי פוטר ורון וויזלי פרקו אותו מנשקו, והשרביט עף החוצה דרך החלון (לא יודעים היכן הוא היום).
מטען: ללוקהרט היה מטען גדול, שהכיל את חפציו הרבים ממסעות התהילה שלו. המטען כלל גלימות בשלל צבעים, דיוקנאות ותמונות שונות של עצמו.
עט נוצת טווס: לוקהרט החזיק עטי נוצה מיוחדים בעלי נוצת זנב של טווס. הוא שמר אותם לאירועים מיוחדים, כמו חתימות, והוא די גאה בהם. הוא טעה לחשוב שגועלו של רון מעטים כאלו היה הערצה. לאחר אובדן הזיכרון שלו לוקהרט המשיך לאסוף עטי נוצת טווס, בשביל לתת חתימות.
לוקהרט היה סופר מצליח, בעל עשרה כתבים שהוצאו לאור. למרות שתשעה מהם היו אמורים להיות סיפורי גבורה על כוחות אפלים, הם היו למעשה רק סיפורים ממסעותיו (סיפורים שהוא גנב מאנשים אחרים) ומידע אישי על עצמו. כל כתביו יצאו לאור לפני שקיבל את משרת הפרופסור להתגוננות מפני כוחות האופל (למעט אני הקסום). בשל הפופולריות העצומה של הספרים, הם היו יקרים מאוד.
לוקהרט הכניס לרשימת ספרי הלימוד שבעה מספריו שלו, רק כתירוץ כדי שהתלמידים יקראו את ספריו, כיוון שלא הייתה בהם אף תועלת חינוכית. הוא גם נתן לתלמידים בוחן "קצר" במהלך השיעור הראשון כדי לבדוק כמה מהתלמידים קראו את הספרים שלו. לאחר השיעור הראשון שהיה אסון, לוקהרט החליט פשוט להקריא מספריו בשיעור, ולפעמים להציג קטעים באופן תיאטרלי.
ניתן לראות כי הוא התאים את אופן הפעולה לשם היצור שנאבק עימו, לדוגמה גלגולי עם גובלינים.
מערכות יחסים[]
משפחה[]
גילדרוי נולד לאבא מוגל, אימא מכשפה, ושתי אחיות גדולות מוגלגיות. אימו אהבה אותו יותר משאר ילדיה, ואהבתה בשילוב עם הקבלה להוגוורטס, טיפחה לגילדרוי יהירות גדולה.
כשגילדרוי אושפז בבית החולים על שם הקדוש מנגו לפציעות ומחלות קוסמים בעקבות אובדן הזיכרון, אף אחד מבני משפחתו לא בא לבקר, כיוון שאביו ואחיותיו היו מוגלגיים ולא יכלו להיכנס. לא ידוע מדוע אימו לא באה לבקר אותו.
מעריצים[]
רוב המעריצים של לוקהרט היו עקרות בית בגיל העמידה, כמו גברת וויזלי, ותלמידות צעירות, כמו הרמיוני גריינג'ר ולבנדר בראון, שהיו מוקסמות מהמראה שלו ומהמעשים שטען כי ביצע, ולא הבחינו במימדים אחרים באישיותו, כמו היהירות שלו. המעריצות הגדולות ביותר של לוקהרט, גלאדיס גאדג'ון וורוניקה שמקלי, כתבו לו מכתבים מדי שבוע. לאחר שלוקהרט התגלה כשקרן ואיבד את הזיכרון, רוב המעריצים שלו הפסיקו להתעניין בו, אם כי ידוע שגלאדיס המשיכה לשלוח לו מכתבים.
תושבי הוגוורטס[]
במהלך לימודיו כתלמיד רייבנקלו לוקהרט לא היה פופולרי בקרב המורים והתלמידים בשל יהירותו הבלתי נסבלת. הוא ציפה שכולם יסתכלו עליו ויתלחשו בהתלהבות והתאכזב מאוד כשהמצב לא היה כך. כחלק מנסיונותיו לקבל תשומת לב הוא התחנן בפני פרופסור דמבלדור, מנהל בית הספר, להקים עיתון בית ספר (רק כדי שיוכל לראות את השם שלו מודפס), הוא חרט את השם שלו במגרש הקווידיץ' (מה שזיכה אותו בשבוע ריתוק), שיגר הולוגרמה של פניו בשמים ושלח לעצמו שמונה מאות כרטיסי אהבה שגרמו לביטול ארוחת הבוקר בשל כמות הלשלשת והנוצות. בזבוזו של לוקהרט את כישרונו והסירוב ללמוד ברצינות הובילו לסלידה כלפיו גם מצד המורים. כשלוקהרט סיים את לימודיו כל בית הספר נאנח לרווחה.
לאחר שגילדרוי מחק את זיכרונם של שני קוסמים, דמבלדור עלה עליו והחליט לאתר אותו כדי שיתוודה על פשעיו. דמבלדור הציע ללוקהרט את משרת המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, בהנחה שבסביבת בית הספר לוקהרט יתוודה על זיופו. לוקהרט סירב בהתחלה, בידיעה שמוריו בבית הספר לא היו מרוצים ממנו אך שינה את דעתו לגמרי כשדמבלדור הזכיר שהוא ילמד את הארי פוטר, שלוקהרט האמין שיתרום לפופולריות שלו. לא ידוע אם שאר המורים ידעו על המזימה של דמבלדור, אך לדברי רובאוס האגריד הסיבה היחידה שלוקהרט קיבל את התפקיד היא כי הוא היה המועמד היחיד לתפקיד המקולל.
בתקופת לימודיו בין 1992-1993 גילדרוי עשה בלגן מוחלט. הוא הרגיז את רוב המורים (שחלקם זכרו אותו כתלמיד) בכך שהשתחצן והתנשא מעליהם, וגם הביך את הפרופסורים פליטיק וסנייפ, כשביום האהבה רמז על כשרונותיהם של פליטיק בלחשי הפיתוי ושל סנייפ בשיקויי אהבה. בסוף השנה המורים היו מרוצים ושמחים לראות את לוקהרט עוזב את בית הספר.
לוקהרט: "אני אעשה את זה. עשיתי את זה מאה פעמים לפחות, אני יכול לרקוח את שיקוי הדודא מתוך שינה -"
סוורוס סנייפ: "תסלח לי, אבל אני חושב שאני הוא המורה לשיקויים בבית הספר הזה."
גילדרוי היה לא אהוב במיוחד ע"י הפרופסור סנייפ, לא רק בגלל שהוא החזיק במשרה שסנייפ חשק בה, אלא גם בשל הצעותיו הטיפשיות של לוקהרט בכל דבר. לפי המבט על פרצופו של סנייפ במועדון הדו-קרב נראה היה כי סנייפ מוכן להרוג את לוקהרט, דבר שגם לוקהרט הבחין בו לשבריר שנייה.
אמנם, למרות שלא היה פופולרי בתור תלמיד, יחסיו של לוקהרט עם התלמידים היה מעורב: כמחצית מהם העריצו אותו כתוצאה מפרסומו, ואילו המחצית השנייה שנאה אותו על היותו בלתי נסבל. המחצית של התלמידים שהעריצו אותו היו בעיקר בנות, כמו הרמיוני גריינג'ר וסוזן בונז, שנפלו לרגליו בגלל המראה שלו, ואנשים שהאמינו למעשים בספרים שלו, כמו קולין קריווי וג'סטין פינץ'-פלצ'לי. עם זאת, בסוף השנה, כשלוקהרט נחשף כשקרן ומזוייף, נראה כי כל התלמידים שמחו לראות אותו עוזב.
הארי פוטר[]
"הארי השתוקק לזרוק את 'שיחותיי עם שדים' היישר על הפרצוף הטיפשי של לוקהרט."
הארי פוטר לא אהב את לוקהרט במיוחד בגלל שלוקהרט גרר אותו כל פעם למרכז תשומת הלב, כבר החל בפעם הראשונה בה נפגשו ולוקהרט נתן להארי מארז ספרים שלם חתום בחינם. הסיבה היחידה שלוקהרט חזר להוגוורטס היא כי הוא האמין שקרבה להארי תתרום לפופולריות שלו. אך נראה כי במקום להתקרב להארי לוקהרט רק עשה לו נזק, במקום לתקן להארי את היד ששבר במשחק הקווידיץ', הוא הסיר ממנה את כל העצמות. כבר מהשיעור הראשון איתו הארי הבין שלוקהרט לא היה מוצלח, והוא בילה את רוב השנה בניסיונות להתחמק מלוקהרט, ואפילו התחנן בפני פרופסור מקגונגל לנקות את חדר הגביעים בתור עונש מאשר לעזור ללוקהרט לחתום על מכתבים. לוקהרט גם נידב את הארי הרבה פעמים לעזור לו להציג באופן תיאטרלי קטעים מספריו להציג בפני הכיתה.
"אתה רמאי! אתה פשוט לוקח קרדיט על דברים שאנשים אחרים עשו!"
אמנם, הארי ידע לנצל את טיפשותו של לוקהרט כדי להשיג אישור חתום לגשת לאיזור הספרים המוגבלים בספריית בית הספר. גם הארי וגם רון לא הרגישו נקיפות מצפון כשהם הכריחו את לוקהרט לרדת איתם לחדר הסודות. הארי גם לא הביע הרבה אהדה כלפי לוקהרט לאחר שהוא איבד את זכרונו, כיוון שלוקהרט הוא זה שניסה לפגוע בהארי ורון קודם.
רון וויזלי, שלא חיבב את לוקהרט כבר מהפגישה איתו בכרך ודף בע"מ, כשלוקהרט התייחס לבני משפחת וויזלי כאילו לא היו שם, הבין כבר מהשיעור הראשון מה לוקהרט באמת היה, לאחר שהוא נתן לכיתה מבחן שלא קשור כלל להגנה מפני כוחות אופל וגם שיחרר פיוניות לחופשי, בלי לדעת איך להיפטר מהן או לתפוס אותן. האיבה של רון כלפי לוקהרט התגברה במהלך השנה, לאור טיפשותו המעצבנת ביותר של לוקהרט, עד כדי כך שרצה לפרוש מהמקצוע. הוא, כמו כל שאר בית הספר, נגעל מקישוטיו המוגזמים של לוקהרט לכבוד יום האהבה, ועטי נוצת הטווס המפוארים של לוקהרט (לוקהרט פירש את גועלו של רון כמבטי הערצה), אך הגיע לשיא כשלוקהרט היה מוכן לברוח ולהשאיר את ג'יני למות בחדר הסודות. עם זאת, שלוש שנים מאוחר יותר, כשפגש את לוקהרט בקדוש מנגו, רון הרגיש מעט אשם, הרי ששרביטו המקולקל הוא זה שפגע בזכרונותיו של לוקהרט.
הרמיוני גריינג'ר[]
הרמיוני ולוקהרט, ידידים.
"למה קישטת את כל השיעורים של לוקהרט בלבבות קטנים?"
בניגוד לרון והארי, הרמיוני הייתה מעריצה גדולה של לוקהרט, והתרגשה ממנו כבר בפעם הראשונה שנפגשו בכרך ודף בע"מ, וציינה כי היא קראה כמעט את כל הספרים שלו. בתקופה שבה לוקהרט לימד בהוגוורטס, הרמיוני התעלמה מכל הטעויות שלו, אחרי השיעור הראשון של לוקהרט היא טענה שלוקהרט רק רצה לתת להם להתאמן עם הפיוניות, והתעקשה לא להתייחס לכך כאילו הוא טועה. היא גם התייחסה לכל הטעויות שלו כטעויות תמימות, כמו למשל הסרת עצמות הזרוע של הארי. רון וויזלי שם לב שהיא קישטה את כל השיעורים של לוקהרט במערכת השעות שלה בלבבות קטנים. רון הניח שהרמיוני תהיה בשוק לאחר שיתגלה לה שלוקהרט היה רמאי. יכול להיות שהרמיוני פשוט נפלה לרגליו בגלל איך שהוא נראה.
כשגילדרוי אושפז בבית החולים על שם הקדוש מנגו לפציעות ומחלות קוסמים עקב איבוד הזיכרון שגרם לעצמו, המרפאה האחראית במחלקה שלו, מרים סטראוט, טיפלה בו. היא הייתה מאוד אימהית כלפיו, ופנתה אליו בחיבה, ובפעמים בהם היה יוצא מחדרו היא הייתה מתייחסת אליו כמו אל ילד קטן. היא גם ריחמה עליו כיוון שאף אחד לא ביקר אותו.
אטימולוגיה[]
את השם "גילדרוי" ג'יי.קיי.רולינג מצאה במילון הביטויים והאגדות של ברואר (Brewer's Dictionary of Phrase and Fable). על פי המילון, השם שייך לשני גברים שתוארו כיפים מאוד. את השם "לוקהרט" רולינג מצאה על אנדרטת מלחמה באדינבורו. לוקהרט הוא גם שמו של חוקר זכרון.
ג'יי קיי רולינג ציינה שדמותו של לוקהרט היא הדמות היחידה שמבוססת על אדם אמיתי, וטענה שהיא בקושי הקצינה את האישיות של הדמות. היא סירבה, עם זאת, לציין על מי מבוססת הדמות. היא גם ציינה שכתיבת הדמות פיצתה אותה כל הצורך לשאת שנתיים של סבל עם אותו אדם.
הופצה שמועה כי הדמות של לוקהרט מבוססת על בעלה הקודם של רולינג, אך רולינג כתבה את העניין באתר שלה ותיארה אותו כפוגע ומעליב.
↑ 2.02.1הארי פוטר וחדר הסודות, פרק 10 (המרביצן הסורר): "אז הארי, מחר יהיה משחק הקווידיץ' הראשון של העונה, אם הבנתי נכון? גריפינדור נגד סלית'רין, מה? שמעתי שאתה שחקן ראוי. גם אני הייתי מחפש.
.jpg){kind=link}
